איך השפיעו הוריי על הקשר שלי עם ילדיי

main-article_1920x1280

הגורם הכי משפיע על היחסים שלכם עם ילדיכם ובני זוגכם הוא מערכת היחסים שהייתה לכם עם הוריכם במהלך השנים הראשונות לחייכם ובעיקר בשנתכם הראשונה. את הדפוס שהתפתח עם ההורים שלכם העתקתם אל הקשר עם הילדים ובני הזוג ולמעשה, באופן לא מודע, אתם פועלים בדיוק הפוך או באותו האופן שבו נהגו אתכם. כדי לשנות זאת עליכם לזהות את הדפוס, להיפרד ממנו ולהתנהל במערכות היחסים שלכם בדרך חדשה לגמרי.

אם הגעתם לאתר שלי ונכנסתם למאמר הזה, כנראה שיש לכם קושי או אתגר. אם זהו אכן המצב, בואו נסיר את הכפפות : כדי להגיע לפתרון יהיה עליכם לגייס אומץ שיאפשר לכם להיות כנים ולהסתכל על עצמכם. אתם ודאי רוצים לשנות את היחסים עם הילדים ואולי גם את הקשר הזוגי, אך בעיקר יהיה עליכם לשנות את היחסים שלכם עם עצמכם. אם גם לכם נמאס מדפוסים לא נעימים ומעימותים גלויים וסמויים שחוזרים על עצמם, אתם ודאי כמהים למשהו חדש כמו לאוויר לנשימה. כשאני שואל הורים מה הם רוצים, רבים מהם מתקשים לתת לי תשובה ופעמים רבות מבקשים שאחרים ישתנו: שהילד יהיה מאושר ורגוע, שהילדה תתייחס אליי יפה, שבן הזוג שלי יקשיב לי. אז בואו נהיה כנים: אין לכם שליטה על איש. אתם לא יכולים לבקש ממני דברים שתלויים באחרים אלא רק משהו שתלוי בכם. לאחר שחקרתי את רצונותיהם של הורים ובני זוג רבים לעומק התשובה הכנה לשאלה "מה הם הדברים שאתם באמת רוצים ביחסים אשר תלויים בכם?" הייתה, דברים שקשורים ליחסים עם אחרים והם תואמים את שלושת המילים שמופיעות מתחת ללוגו שלי: תקשורת, קירבה ופתיחות ביחסים. לכן, בואו נדבר על:

  1. היחסים שלכם עם אחרים.
  2. היחסים שלכם עם הילדים ובני או בנות הזוג.
  3. היחסים שלכם עם עצמכם.

חלקכם אינכם רוצים להבין למה. אתם רוצים פתרונות, עשייה ולצאת כמה שיותר מהר מהקושי. למרות שהגעתם בשביל התכל'ס, עליכם להבין שזהו אחד הקירות שחוסמים אתכם. מצטער, אבל אין בררה אלא לעצור את הריצה קדימה של התכל'ס. עשיתם מספיק ועכשיו צריך להפסיק לזוז ולהתבונן כדי למצוא נקודת מבט חדשה על עצמכם כי אתם המפתח לכל התוצאות בחייכם. עזבו את הילדים ואת בני הזוג, והתמקדו בדבר היחידי שיש לכם שליטה עליו: אתם.

השנים הראשונות לחייכם כדפוס ליחסים

הקשיים שאתם חווים ביחסים בכלל ועם בני הזוג והילדים בפרט, מגיעים מהשפעת ההורים והסביבה בתקופת הילדות שלכם ובעיקר מהשנה הראשונה לחייכם. למרות שרובכם כלל אינכם זוכרים תקופה זו, היא הסיבה לכך שאתם מתקשים לפתח אינטימיות, להיפתח ולהתמסר ליחסים, או במילים אחרות לבטוח ולתת אמון. קושי זה יבוא לידי ביטוי באופנים שונים אצל אנשים שונים. הנה כמה דוגמאות:

  • אתם חווים חוסר ביטחון חברתי כמו קושי לפתח שיחה, לעלות על במה, לרקוד, להשתטות, לצחוק על עצמכם, מרגישים מנותקים רגשית מעצמכם ומאחרים וקשה לכם להתמסר לקשר. אתם מרגישים מוקפים במעין חומת הגנה בלתי נראית ובורחים ממגע עם אנשים.
  • אתם בשליטה אינסופית ומפחדיםמהאובדן שלה, וחווים חוסר ביטחון ביחסים.  כדילחפות, אתםמפגינים ביטחון עצמי עודף, מדברים הרבה, מחלקיםפקודות.חלקכם חייבים להיות במרכז,כאילו מאוד חברותיים, אבל לא מניחים לאחרים להתקרב באמת.
  • אחרים מבניכם כאילו מאוד בסדר ואפילו מביעים רגשות כמו כעס או קושי אךמבקרים אחרים ומאשימים אותם במה שקורה.ישגם כאלה שמאשימים ומייסריםאת עצמםאך גם מאשימים אחרים ומתנהגים כמו קורבנות, מבקשים תשומת לב ומרחמים על עצמם.אינכם לוקחים אחריות וסיכון לשנות את חייכםכיהכי נוח לא לעשות כלום.
  • אתם כל הזמן רודפים אחרי יחסים, נזקקים נואשות למישהו אחר שיספק לכם ביטחון, רואים באחר את המשמעות לקיומכם ושואבים ממנו את הערך העצמי שלכם. אתם חונקים את בני הזוג והילדים מתוך הצורך שלכם לתשומת לב. הערך העצמי שלכם נמוך ואתם חרדים שיעזבו ויינטשו אתכם, מוותרים על עצמכם ומרצים כדי לקבל מילה טובה.

רמז לפתרון

התגובות שלנו לקשיים הן ייחודיות לכל אחד ואחת אבל המכנה המשותף לכולן הוא שני גורמים שאותם עליכם לרפא:

  1. חוסר בערך עצמי.
  2. נכות רגשית שהיא או חוסר יכולת לחוש רגשות כואבים או שיש יכולת לחוש רגשות כואבים אך בכל פעם שהם עולים אתם בורחים. כלומר, חוסר יכולת להיות פגיעים

הבסיס המדעי ודוגמה אישית

בין השנים 1969 ו-1982, מחקר של הפסיכואנליטיקאי הבריטי ג'ון בולבי ושותפתו האמריקאית מרי איינסוורת מצא שהקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות בונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו וכן את תפיסתו העצמית, כלומר הערך העצמי שלו.

עוד עלה מהמחקר שסגנון וסוג הקשר עם ההורים שנקבעים עוד בילדות, מאפיינים את החוויה האנושית לאורך כל חייו של האדם. הדפוסים המנטליים והרגשיים שהתינוק מפתח יהיו אחראיים בבגרותו להמשך קיומן של נטיותיו ההתנהגותיות. הם ישפיעו על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וכן על ציפיות המבוגר מעצמו ומהעולם. הם יהוו אבני הבניין שיקבעו את סגנון היחסים של האדם עם ילדיו ובזוגיות.

אני עד לכך שהמדע אכן מדייק. בילדותי חזרו שני מוטיבים מרכזיים ביחסיי עם אימי, שבעצמה גדלה בתקופת המלחמה שבה לא היה מקום לרגשות. המוטיב הראשון היה שלא הייתה הבעת אהבה פיזית או מילולית ובמקום זה כל האהבה וההתמסרות המוחלטת בוטאו דרך נתינה של אוכל, ביגוד וצרכים חומריים אחרים. עד היום, נושא השיחה הראשון בכל פגישה שלי עם אימי בת ה-92 הוא אוכל ועד שאני לא אוכל היא לא נרגעת. בעבר זה התיש והרחיק אותי ממנה. המחסור בחום ובאהבה גרם לי לחוות חוסר ביטחון שהוסווה על ידי הפגנת ביטחון כלפי חוץ מתוך הניסיון לקבל אהבה. המוטיב השני היה הציפיות שאצטיין ושאפתח קריירה שבעיניה הייתה מרשימה. המשפט "אתה צריך להיות רופא, עו"ד, מהנדס" היה באוויר בבית. כל ציון שקיבלתי לא היה מספיק טוב בשבילה ואני הבנתי רק שאני אף פעם לא מספיק טוב, לא משנה עד כמה אתאמץ. לכן, ניסיתי לרצות אותה ואחרים, חשתי הרבה כעס ורדפתי אחרי הישגים והערכה כדי לקבל ביטחון. התנהגותי זו יצרה ריחוק וחיים של הישרדות תמידית. רק בגיל 45 גיליתי שאני מתנהג עם בנותיי כפי שאימי התנהגה איתי, כמעט אחד לאחד.

* בסוף המאמר תוכלו למצוא עוד דוגמאות מהחיים של הורים שחיקו את התנהגות הוריהם.

רמז לפתרון

אם אתם רוצים שינוי ביחסים עם ילדיכם תצטרכו לחדול לפעול לפי הדפוסים שקיבלתם בירושה מהוריכם. רק אז יקרה הנס הגדול והילדים ובני הזוג ישתנו גם הם. הם פשוט יגיבו לשינוי שלכם.

דפוסים של יחסים

(זהו את הדפוס שלכם שמשפיע על ילדכם ובן הזוג)

במוח המנטלי והרגשי שלנו טבועות שלוש אפשרויות של דפוסי יחסים שנוצרים על פי חוויות הילדות המוקדמות שלנו עם הורינו.

  •  יש אהבה בעולם ואני בטוח תמיד. אני מרגיש חופשי ומבטא את עצמי באופן מלא ביחסים עם אחרים.כתינוק חוויתי אהבה זמינה בצורת חום וחיבוקים, חיוך ומגע שהיו תמיד חלק מחיי. כבוגר, הקירבה בכל סוג של יחסים תהיה לי טבעית. הערך העצמי, ועקב כך הביטחון העצמי שלי, גבוהים יחסית ולכן אני יכול להיות פתוח וכן ללא חשש. ההסתכלות שלי חיובית ואני פתוח לכל, מקבל אנשים בזרועות פתוחות ומתייחס אל העולם באמון.
  • אין אהבה בעולם ואי אפשר לבטוח או לתת אמון באנשים. אני מתרחק מכל סוג של קירבה. כילד, לא קיבלתי את הצרכים הבסיסיים כמו אהבה, הבנה, הערכה, ביטחון וכבוד. כשהייתי זקוק לאחרים נשארתי לבד ולא ראו אותי. לפעמים פגעו בי, דיכאו אותי ושלטו בי. אין אני. בהתחלה כעסתי ובכיתי אך בהדרגה התייאשתי וצער וכאב התנחלו בליבי. אני לבד בעולם.כבוגר אני מתרחק מכל מגע עם אנשים ומפחד מקירבה ומהאפשרות שאפגע כי קירבה משמעה שאיחשף כלא כלום, כאפס. לכן אני מגן על עצמי בריחוק ומעדיף שלא להרגיש כי זה כואב. אם אני בעל אופי חלש אני בוחר בפסיביות ובאדישות, ואף בדיכאון. אם אני בעל אופי חזק אני שולט ואגרסיבי, שיזהרו מלהתקרב אלי. הם לא יראו אותי חלש ובחיים לא אראה להם את האמת – שאני חרד ובתוכי אין כלום.
  • לפעמים יש אהבה ולפעמים אין. אני רוצה קירבה ומנסה להתקרב אבל לא מאמין באמת שתהיה אהבה קבועה בחיי. לכן אני מטיל ספק ומתרחק או בורח לפני שאתאכזב שוב. כילד חוויתי אהבה באופן לא רציף, פעם יש ופעם אין. אולי הייתי בן קיבוץ בלינה משותפת וראיתי את הוריי רק בסוף היום לכמה שעות ואז נפרדתי מהם שוב, או שאחד מהוריי קירב והשני הרחיק אותי, או שהוריי נכנסו ויצאו מחיי לסירוגין, או שהיו אנשי קריירה. לכן חייתי בפחד שבכל רגע נתון הוריי ילכו או יתרחקו וייקחו ממני את תשומת הלב, האהבה, ההערכה והביטחון. זה כבר קרה כל כך הרבה פעמים עד שקשה לי להאמין שהאהבה יכולה להיות יציבה, שזאת לא העמדת פנים ושמי שמבטיח אכן יקיים.כבוגר קשה לי לסמוך. חשד וחוסר אמון הם בטבע שלי אבל מצד שני יש לי ציפיות מאחרים. אני מפחד שיעזבו אותי, עוקב אחרי בני זוגי וילדיי וחונק אותם כדי לקבל תשומת לב. אני מנסה לשלוט בהם ומבקר אותם ללא הרף על התנהלותם ביחסים ועל כך שאני נותן והם לא. אני אובססיבי ותלותי. אין לי חיים משלי וכולי תלוי ביחד. כשהילדים יעזבו את הבית יהיה לי קשה ואשתמש במניפולציות כדי להשאיר אותם לידי, כולם סביבי נזהרים מהאשמותיי ולכן הולכים על ביצים ומנסים לרצות אותי או התעייפו ומתרחקים ממני. אני מתמסר מצד אחד ונפגע מכל דבר קטן מצד שני. אני מפרש בחשדנות כל דבר קטן שהאחר עושה, רוצה לתת אמון אך מפחד להיפגע שוב. כמו הוריי, אני מתקרב ומרחיק.

מהו הדפוס שלכם ואיך הוא משפיע על הזוגיות ועל אופיים של הילדים שלכם לכל חייהםובכן, למעשה כל בני האדם נעים על רצף של שלושת הדפוסים שאותם תיארתי כשהדפוס הייחודי לכל אחד הוא שילוב כלשהו של השלושה.

הפתרון

הורים, כדי לזהות את דפוס יחסי הילדות שלכם  עם הוריכם תצטרכו להיות כנים. רובכם לא ממש זוכרים את השנים הראשונות של חייכם וחלקכם גם יעשו הכול כדי לשכוח ולהדחיק. אלה שכן זוכרים מייפים את העבר פעמים רבות כדי להגן על הוריכם ובכך מתחזקים את הערך העצמי הנמוך שלכם. מבייש אתכם להודות שהוריכם פגעו בכם. חלקכם מבינים שההורים שלכם היו שקועים בדאגה לפרנסה, או היו ניצולי שואה או נפגעו בעצמם מהוריהם. אבל עם כל ההבנה והאהבה, כל ההדחקה הזאת לא תורמת להתקדמות שלכם. אין לי כל כוונה להאשים את ההורים כי כמוכם וכמוני, גם הם עשו את הטוב ביותר שלהם. עם זאת, זה לא סותר את העובדה שנפגעתם מהם ושהצורך שלכם בהערכה, בהקשבה, בהבנה, בכבוד ובביטחון לא מולאו בילדותכם. לכן עד היום אתם רודפים אחרי הצורך הזה ביחסים עם אחרים.  בהתנהלותם של הוריכם ובכך שלחצו עליכם לעשות את מה שהם חשבו לנכון, הקול הייחודי שלכם נבלע בקולות הרועמים של רצונותיהם. זה אולי נעשה בכוונה טובה אבל דרכם לא תמיד תאמה את שלכם. הרגשות הכואבים מסתתרים בתוך תוככם ומתפרצים ברגע שמישהו נוגע בנקודה רגישה, אז הילד הפגוע שבכם קופץ או מתכנס: כעס, תסכול, אכזבה, דחיה, מרמור וייאוש שהפכו במהלך השנים לעצב וכאב. רגשות אלו מסתתרים מתחת לקליפות ההגנה שבניתם. אתם נלחמים בהם באיפוק ואז לפתע הם יוצאים החוצה ללא שליטה.

אני תמיד אומר שמאחורי כל סיטואציה רגשית מסתתר צורך לא ממומש מהילדות. את ה

צורך הזה אתם מלבישים על היחסים שלכם עם בני הזוג והילדים. כדי לנסות להגיע לאיזון אתם מנסים לקבל מהם באופן לא מודע מה שחסר לכם ופוגעים בהם ובעצמכם.

 דבר אחד חשוב לזכור, והוא, שההורים גם נתנו לנו הרבה ערכים ודברים טובים ושכוונתם הייתה טובה.

אז איך פותרים את המצב?

  1. ראשית נדרש רצון להתחיל בתהליך שיחולל שינוילמען הגדילה, הצמיחה וההתפתחות האישית שלכם.
  2. עליכם להתמקד בשינוי שלכם ולא לדרוששהילדים ובני הזוג יהיו אלו שישתנו. זה לא אומר שהם מושלמים וצודקים אלא פשוט שאין לכם שליטה עליהם.
  3. הבינו שכשאתם משתנים העולם סביבכם משתנה. יש לכם השפעה אבל לא שליטה.
  4. המטרה היא לפתח יחסים שכוללים דו-שיח, הקשבה, הבנה, פתיחות, כנות וקירבה.
  5. בפועל, יש ללמוד את דפוס היחסים שנובע מהילדות שלכם ולהביןאיך הוא משפיע על היחסים עם הילדים ובני הזוג.
  6. לאחר מכן תוכלו לשנות את הדפוס ולהגיע לאיזון ולחוסר תלותעל ידי הכרה של הערך העצמי שלכם, ופיתוח היכולת להניחלרגשות להימצא בתוככם ללא בריחה ולתת אמון בעצמכם, באחרים ובעולם. דפוסי הילדות נשברים באמצעות תהליכים טיפוליים, אימוניים וערכיים.
  7. עליכם ללמוד ולהתמחות בתקשורת לשלום.
  8. כעת יהיה ביכולתכם להבין כיצד לתקשר בדרכי שלום ולא בדרכי גישור או משא ומתן.
  9. צידה לדרך:
  • כנות בלתי מתפשרת.
  • התמדה, התמדה והתמדה.
  • מורה ומדריך מלווה

10. אומץ להיות כל זאת.

נספח-דוגמאות מהחיים לתבניות רב דוריות

סבתא-אימא-ילד

כשאתם קוראים את הדוגמאות, חישבו בעיקר על החיים ועל הדוגמה הפרטית שלכם. נסו להבין איך מערכת היחסים שלכם עם הוריכם השפיעה על אופן ההתנהלות שלכם עם ילדיכם ויצרה את התבנית שלכם. הדוגמאות כוללת סיפורים בגוף ראשון ופרשנות שלי למצב.

סיפורה של ס.

אימא לבת בשנות ה-30 שכבר הפכה לאימא בעצמה. ס. והבת שלה נמצאות בעימות מתמיד.

"אימא הייתה שתלטנית ודעתנית. היא תמיד החליטה מה עליי ללבוש, השתמשה בהפחדות כדי לשלוט בי והזהירה אותי כל הזמן מכל מיני אסונות לכאורה. ההתייחסות שלה לציונים הייתה קשה במיוחד. לא משנה איזה ציון קיבלתי, תמיד הייתה שואלת למה לא קיבלתי 100, האם אחרים קיבלו ציונים משלי ואיזה ציון קיבלו חבריי לכיתה. כל הזמן הייתה משווה אותי לאחרים. אם מישהו קיבל ציון טוב משלי זה היה עלבון למשפחה והיא שלטה בי דרך ייסורי המצפון שעוררה בי. ואם אכן קיבלתי 100 הייתה אומרת, 'אולי זה היה מבחן קל'.
מעולם לא שמעתי ממנה מילה טובה, מלבד הפעמים שבהן הייתי מקשיבה מאחורי הדלת כשסיפרה לחברות שלה עד כמה הבת שלה מצטיינת ומוצלחת".

אימא של ס. מימשה את עצמה דרך הבת שלה. כנראה שהאם בעצמה סבלה מחוסר ערך עצמי ושאבה אותו מהבת שלה בכך שדרשה ממנה להצטיין, כמובן בלי להבין את הנזק שנגרם לביתה ומתוך מחשבה שהיא מדרבנת את הילדה להצלחה. האם פעלה מתוך כוונה טובה ולא הבינה את המשמעות ההרסנית של הדפוס שאותו העבירה לביתה, את הערך העצמי הנמוך ואת חוסר הביטחון שהנחילה גם לדור הבא.

"כאדם בוגר אני תמיד מרגישה שאני לא עומדת בציפיות, שאני לא מספיק טובה, שאני לא מספיק מוצלחת".

כששאלתי את ס. מה היה הצורך הגדול ביותר שלה מאימה, ענתה, "כל מה שרציתי מאימא היה

חיבוק, מחמאות, חיזוק, עידוד, שתקבל אותי כמו שאני ושתיתן לי הכרה. ליטוף קיבלתי רק כשהייתי חולה".

כששאלתי אותה לגבי יחסיה עם ביתה ענתה, "

גם מהבת שלי אני זקוקה להכרה. אני רוצה שהיא תגיד שאני צודקת כשאנחנו מתווכות אני צריכה אישור לעמדה שלי. הבת שלי  תמיד מטיחה בי את העובדה שאני חייבת לצאת צודקת ואני מפחדת שהיא תרגיש כלפיי כמו שאני הרגשתי כלפי אימי".

בגלל שהוטבעה בס. האמונה שהיא לא מספיק טובה, היא כל הזמן זקוקה להערכה מבחוץ  ע"י הוכחה שהיא צודקת. היא מתנהלת עם ביתה באותה הכוחניות והשליטה שאיתן התנהלה אימה איתה. הבת של ס. גדלה עם אימא שחייבת להיות צודקת ותמיד להגיד את המילה האחרונה, חוותה שוב ושוב את התחושה שהדעה שלה לא נשמעת ועקב כך פיתחה גם היא ערך עצמי נמוך. מאחר שהבת מוחצנת היא מסווה את חוסר הביטחון על ידי הפגנת ביטחון עצמי עודף, מתנגדת ומתעמתת עם אימה. כך, שלוש נשים חזקות בעלות ערך עצמי נמוך מתנהלות מתוך שליטה ומסוות חוסר ביטחון.

תופעה רב דורית של פגיעה בערך העצמי, התנהלות כוחנית ושתלטנית והדחקה של כעס שמייצרים מתח ועימותים גלויים וסמויים.

הפתרון

כשס. תשפר את הערך העצמי שלה, תיפטר מהצורך להיות צודקת ותאמין שהיא שווה וטובה כפי שהיא, רק אז מערכת היחסים שלה עם הבת תירפא. רק אז לביתה יהיה מקום, תחוש חופש ואפשרות להתבטא.

סיפורה של ז.

אימא לשני ילדים, האחת בת 15 שאיתה יש הרבה עימותים והשני בגיל צבא, ילד טוב.

"עד גיל שלוש חייתי בלינה משותפת בקיבוץ*. המטפלות היו ההורים שלנו במשך רוב שעות היום והלילה. בלילות היה אינטרקום שאיתו יכולנו לקרוא למטפלת השומרת התורנית או שבכינו והיא שמעה אותנו דרכו. כמובן שאף פעם לא הייתה מגיעה אלינו מיד. מגיל ארבע עברנו לגור עם ההורים ובכיתה י' שוב יצאנו לגור במבנה נפרד, שני ילדים בחדר".

ילד שעליו לבלות לילות בלי ההורים שלו בגיל כל כך משמעותי מבחינה רגשית בחייו חש נטוש. ההורים משאירים אותו לבדו והחוויה הזו גורמת לפגיעות בכל הקשור לאהבה, לביטחון ולערך עצמי שכן אם ההורים משאירים אותו לבד משמע הוא לא מספיק חשוב להם, משמע אין לו ערך, משמע חוסר ביטחון.

"אחי הבכור היה טוב בכל, מוצלח וחכם. אימא הייתה אשת מקצוע ואבא היה מוצלח בכל תפקידי הניהול הבכירים שביצע, בעל כושר ביטוי עצמי גבוה ומאוד מעורב בענייני הקיבוץ.

תמיד הייתי משווה את עצמי לאחי. בקיבוץ כולם ציפו מהילדים שיהיו מוצלחים כי כל הילד היה הילד של כולם. ובתור הבת של ההורים המוצלחים שלי, הרגשתי שעליי לעמוד בציפיות ולהיות מוצלחת כמוהם.

הייתי ילדה לחוצה תמיד ומרצה. ילדה טובה שתמיד השקיעה בלימודים".

מאיפה לומדת ילדה להשוות את עצמה לאחרים? מהסביבה כמובן, בטח שמסביבה כמו קיבוץ שבה כולם מכירים את כולם. בחברת הילדים יש נורמות וסטנדרטים שצריך לעמוד בהם וכולם יודעים מה מצופה מהם. זה מפעיל על הילד לחץ קבוע להוכיח את עצמו כבעל ערך. מי שעומד בזה, מקובל. מי שלא, משתרך מאחור והערך העצמי שלו נפגע באופן קבוע.

"ההורים סיפרו שיום אחד הם הלכו לשכנים והשאירו אותנו ישנים בבית. כשהתעוררתי ולא מצאתי אותם, יצאתי לחפש אותם בלילה ברחבי הקיבוץ. הרגשתי אבודה.

כמה פעמים במהלך הילדות, הוריי נסעו לחודש שלם לחו"ל. אותנו השאירו עם סבתא או עם אנשים אחרים מהקיבוץ. היום זה נראה לי מופרך לנסוע אפילו לשבוע ולעזוב את הילדים שלי".

עוד דוגמאות לטראומה של לבד, פחד, חוסר ביטחון והוכחה נוספת שבסופו של דבר אין על מי לסמוך בחיים. תמיד אהיה לבד. זה מייצר לחץ וצורך חזק ואובססיבי לשליטה בכל מיני דרכים באחרים ובמציאות כדי לקבל ביטחון.

ובגלל שאותה עזבו, ז. לא תעזוב את ילדיה אלא להפך, תיצמד אליהם חזק כדי שלא יחוו את מה שהיא חוותה בילדותה. איך ילדיה ירגישו איזה דפוס זה יגרום לילדיה לפתח? ומה הם הצרכים של ז. שעד היום גורמים לה לחזור על אותו דפוס התנהגותי?

"רק רציתי שההורים יהיו נוכחים. הייתי צריכה אהבה, הערכה וביטחון. היום,

אני צריכה ביטחון ושליטה באופן שחונק את הסביבה הקרובה שלי. הבת שלי מבקשת שניסע לחופש וכל הזמן מנסה לברוח ממני ומתמרדת. גם כשאני מנסה להיות מעורבת בפעילות שלמענה מגייסים את עזרת ההורים, היא מבקשת שלא אשתתף ולא רוצה אותי בסביבה.

 כשהבן שלי היה צעיר יותר הוא מיד היה מפתח מחלה אם היינו נוסעים רק אני ובן זוגי לחופשה של סוף שבוע. כנראה מרוב שהייתי צמודה אליו".

לבן ולבת יש תגובות שונות והפוכות לשליטה של האם. הבת מגיבה באקטיביות ומתנגדת, ואילו הבן הוא פסיבי, מרצה או מגונן על האם. לכן זה נראה  לז. שעם הבן הכול בסדר כי הוא נחמד ומשתף פעולה, מתקשר אליה וצריך אותה. זה מוכיח לה שהיא אימא טובה. מפני שהבת מתמרדת, ז. משווה בינה ובין הבן וקובעת שהאחד טוב והשנייה בעייתית. כלומר, הבת לא בסדר אבל היא, ז., בסדר ויש לה הוכחות לכך כי הרי היחסים עם הבן טובים. ההשוואה הזאת מורגשת בחלל הבית ופוגעת בבת עוד יותר. אבל למען האמת גם הבן נפגע מהדפוס של האימא, אלא שהוא מופנם ואילו הבת מוחצנת. הבן נפגע כי נעשה תלותי ואילו הבת פיתחה דפוס של התנגדות. כל אחד לפי אופיו.

הפתרון

כשז. תשפר את הערך העצמי שלה, תיפטר מהצורך לקבל ביטחון דרך שליטה, תהיה בטוחה בעצמה ובמי שהיא, ותאמין שהיא שווה וטובה כפי שהיא, רק אז הקשר עם הילדים יירפא. איך? ז. תשחרר שליטה הבת תחווה שחרור וחופש להיות מי שהיא והבן יזכה לעידוד להיות עצמאי ולהסתדר לבד ללא פחד.

יש לי עדיין כמה שאלות

אין בעיה!
אפשר להשאיר את מספר הטלפון כאן בטופס ונחזור אליך או להתקשר לאריה.

אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

שתף את הפוסט:

צור קשר

אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

מדריך מתנה
ronybook450-203x300
אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

מאמרים חדשים
נגישות
לוגו של וואטסאפ