אושו מדבר על הורים וילדים, על גידול ילדים ועל אהבה ללא תנאים. מדבר במאמר על יחסי אימא-בן אבל המאמר מתאים גם לאבות וגם לאימהות.
עצם הלידה של ילד לא הופכת אישה לאימא. למעשה, אם תשאלו את הפסיכולוגים הם יגידו שהבעיה היחידה שצריכה להיפתר היא האימא. הפתולוגיה היחידה שמיליוני אנשים סובלים ממנה היא אימא ואת זה הם אומרים אחרי 50-60 שנים של אנליזה ואינספור אנשים.
היא, האימא שלך, תמיד עקבה אחרייך וכל הזמן העירה לך. היא כל הזמן אמרה לך מה לעשות וכמובן רצתה רק בטובתך. היא שיתקה אותך, הרסה הרבה תכונות טובות, הפכה אותך למזויף כשקבעה מהו הדבר הנכון לעשות, לך נותר רק למלא הוראות והיית כל כך חסר אונים; ההישרדות שלך הייתה תלויה באימא שלך, אז היית חייב להקשיב לה. היא התנתה אותך. (אריה: הכוונה שהילד חייו מותנים בדברים שהוא נעשה תלוי בהם ללא ידיעתו כמובן, לפי מה שהוריו הכניסו לראשו. למשל שאושר והצלחה תלויים בלימודים ותעודת בגרות. להורים יש רשימת נכון ולא נכון, בסדר ולא בסדר על פי ילדותם, סביבת מגוריהם, התרבות בה חיו)
בודהה אמר, "להיות אֶם זה מתוק". הוא ודאי התכוון למשהו אחר. לא יכול להיות שהוא מתכוון לאימא היהודייה! הוא מתכוון שהלידה לא הופכת אישה לאימא כי האימהיות דורשת הרבה יותר. היא דורשת מהאימהות להתעלות אל מעבר לחייתיות(*) אין לזה שום קשר לביולוגיה. זאת אהבה, אהבה טהורה ללא התניות. רק כשאימא שיכולה לאהוב ללא התניות, שהן ה שאין קשר בין התנהגות של הילד לגמול האהבה שלה אליו, אז יכול הילד ללמוד את ההנאה שבאהבה ללא תנאי.
להיות אימהית משמעה להיות מסוגלת לאהוב ללא תנאים, לאהוב את האדם רק לשם ההנאה הצרופה שנחווית מהאהבה, לעזור לאדם לגדול רק לשם ההנאה הצרופה שחווים כשרואים מישהו גדל.
תנו לילדיכם את אהבתכם אבל אל תיתנו להם את האידיאולוגיות שלכם. אל תהפכו אותם לקתולים, לקומוניסטים או לקפיטליסטים, לחילוניים או לדתיים, כי ככה אתם מרעילים אותם. אל תהפכו אותם להינדים, ג'יינים או בודהיסטים כי זה מאוד הרסני. תנו את אהבתכם, תנו את אהבתכם המזינה
ותנו להם מספיק כוח כדי שיוכלו לחקור מי הם ומהי בכלל כל המציאות הזאת. תנו להם תמיכה כדי שיוכלו לצעוד אל תוך החיים עם רוח הרפתקנית. כך תעזרו להם. כך תחנכו אותם. חינוך אמיתי הוא עזרה לאדם להיות עצמו וזה אפשרי רק כשאנחנו אוהבים אדם אחר למענו ולא למען שום מניע אחר. אם ישנו מניע, האהבה שלכם מזוהמת. אז אתה לא אבא אמיתי ולא אימא אמיתית.
הרעיון שילדים הם הרכוש שלכם הוא טעות. הילדים נולדים דרככם אבל לא שייכים לכם. לכם יש עבר, להם יש רק עתיד. הם לא הולכים לחיות על פי דרככם. הם צריכים לחיות בהתאם לעצמם – בחופש, באחריות, בסכנה, באתגר. זו הדרך שבה הילדים מתחזקים.
לאורך כל ההיסטוריה הורים נשאו עימם את הרעיון שהילדים שייכים להם ושעליהם להיות העתק שלהם. אבל העתק הוא לא דבר יפה והיקום לא מאמין בהעתקים, הוא מעדיף מקוריות. ברגע שתבינו שהילדים שלך אינם שייכים לכם אלא ליקום תתמלאו בהכרת תודה על כך שנבחרתם לשמש כמצע לכמה ילדים יפים.
רק אל תפריעו לגדילה ולפוטנציאל שלהם. אל תכפו את עצמכם עליהם כי הם לא יחיו באותו עידן ולכן לא יתמודדו עם אותן הבעיות שאתם התמודדתם איתן. הם יהיו חלק מעולם אחר. אל תכינו אותם לעולם הזה, לחברה הזאת, לזמן הזה בגלל שאז תיצרו בעיות בשבילם. הם ימצאו את עצמם לא מתאימים ולא מוכנים. עליכם אתם צריכים לעזור להם לגדול הלאה מכם, לעזור להם שלא לחקות אתכם. זוהי החובה האמיתית של ההורים, לעזור לילדים לא ליפול אל תוך חיקוי. ילדים הם חקיינים ואת מי הם יחקו באופן טבעי? את ההורים שהם האנשים הקרובים ביותר. במשך ההיסטוריה הורים נהנו מאוד מכך שילדיהם היו בדיוק כמוהם. אבל היה עליהם להתבייש בכך כי ככה התבזבזו להן תקופות חיים, אין צורך בבן כי האב היה מספיק. בגלל התפיסה המוטעית הזאת של גאווה יצרנו חברה של חקיינים.
מה יתנו אם או אב לילדיהם במתנה?
רק מודעות. עזרו לילדים להיות מודעים יותר. תנו להם חופש ואמרו להם, "היו ערניים ונועו עם חופש. אפילו אם עליכם לטעות, אל תפחדו כי דרך הטעויות אנחנו הופכים ערניים יותר. הטעות היא אנושית".
מה שקורה למי שטועה ומודע לטעות שלו הוא רק דבר אחד: הוא יכול להימנע מלחזור על אותה הטעות שוב ושוב. לכן, אמרו לילדים שברגע שהם שוגים הם צוברים ניסיון, הופכים ערים לטעות וכך מעלימים אותה מחייהם. זה יעזור להם להתקדם ללא פחד.
אל תיפגעו כשילד אומר "לא". אל תהפכו לדיקטטורים כי אהבה היא לא דיקטטורה ואם לא תהיו דיקטטורים הטוב ורע ייעלמו. אז תאהבו את שניהם, גם הטוב וגם הרע, והאהבה שלכם תזרום ללא התניות. אם אתם אוהבים באמת לא תחלק את ילדיכם לטוב ולרע מפני שחלוקה יוצרת סבל. עזרו לילדים להישאר שלמים כי שלמות היא קדושה, השלם פותח את הדלת לשיאים של חוויה.
איך אתה תוכלו יכול לעזור לילד להישאר שלם?
דבר אחד: הישארו ערניים כדי שלא תיצרו בילד חלוקות באופן לא מודע. אל תגנו דבר. אם אתם מרגישים שמשהו מזיק לילד אמרו לו שזה מזיק אבל אל תאמרו שזה רע, בגלל כשתאמרו מזיק תציינו עובדה, אם תאמרו שזה רע תיצרו חלוקה. אמרו מה מזיק, אמרו מה מועיל אבל אל תאמרו טוב ורע.
מתי דאגה לאחר הופכת להפרעה?
ברגע שאידיאולוגיה נכנסת לתמונה הדאגה הופכת להפרעה, אהבה נעשית חמוצה ועל גבול השנאה, וההגנה שלכם הופכת לכלא. אם את אימא תדאגי לילד. הוא צריך אותך, הוא לא יכול לשרוד בלעדייך, את הכרחית! הוא צריך אוכל, אהבה, דאגה, אבל הוא לא צריך את האידיאולוגיה שלכם, הוא לא צריך את הכתבים שלכם, הוא לא צריך את האמונות שלכם, הוא לא צריך את האידיליות שלכם על איך הוא אמור להיות. הימנעו מאידיאולוגיות, מאידיאלים, ממטרות, מסופים, ואז הדאגה תהיה נהדרת, אז הדאגה תהיה תמימה. אחרת הדאגה היא ערמומית. כשאין אידיאולוגיה בדאגה שלכם אתם לא מנסים להפוך את הילד שלכם לנוצרי, ליהודי, למוסלמי, לקומוניסט או לפשיסט, אתם לא רוצים שהילד שלכם ייהפך לאיש עסקים, לרופא או למהנדס. אין לכם שום רעיונות לגבי הילד.
אמרו, "אני אוהבת אותך וכשתגדל תבחר ותהיה מה שתרצה להיות. אני איתך, ולא משנה מי תהיה. תמיד תהיה מקובל וברוך. אוהב אותך לא רק אם תהיה נשיא המדינה ולא אתבייש בך אם תהיה נגר. אוהב אותך לא רק כשתזכה במדליית זהב ולא אתבייש בך אם תיכשל. אוהב אותך לא רק אם תהיה טוב ומוסרי ולא אתכחש לך אם תנהג אחרת".
שאלו את הפסיכיאטרים והפסיכואנליטיקאים והם יספרו לכם שכל המקרים שמגיעים אליהם הם של הורים שדאגו יותר מדי. אבל הדאגה שלהם הייתה עסקית. זה היה קר, זה היה מחושב. הם רצו שהילדים יגשימו את השאיפות שלהם כאשר אהבה צריכה להיות מתנת חינם כי ברגע שיש עליה תג מחיר, זאת כבר לא אהבה.
(*)במילון, המילה חייתיות היא דבר שמקורו בחיה – חזק, בעל עצמה, תוקפני, פראי, גס, בהמי, ברוטלי, וולגרי. חַיָּה הוא גם שם של אישה וחַיָתִי הוא כינוי חיבה לאישה.
