מכתב שכתבו לי בנותיי כחלק מהתהליך שעברנו כולנו יחד.
אימא ואבא שלום,
אנחנו, הבנות הבוגרות שלכם, שולחות לכם בזאת כתב אישום כי אנחנו אוהבות אתכם ומאמינות שתבינו.
אתם ההורים מוזרים מאוד. כמעט לכל דבר שאתם מייצרים על פני כדור הארץ יש לכם בעל מקצוע שעבר הכשרה מתאימה, למד וקיבל הסמכה לעסוק במקצועו. נוסף על כך, רבים מכם גם משתתפים בקורסים להעשרה או לומדים לתואר שני ושלישי, ומפתחים את הידע המקצועי שלכם כי בעלי מקצוע צריכים להתעדכן.
אבל כדי לייצר אותנו, הילדים שלכם, המוצר הכי משמעותי שנקרא, אינכם נדרשים לעבור הסמכה. כדי להפוך להורים אין צורך בלימודים או בהכשרה, אינכם חייבים לעבור מבחנים או לתרגל כדי לייצר, כלומר להוליד, את הילדים שלכם. מה גם שבהמשך הדרך אינכם נדרשים להתעדכן בידע הנדרש לחינוכנו ולהתמודדות עם הצרכים המשתנים שלנו. במקום כל זה, השתמשתם בשיטת הניסוי והטעייה כדי לגדל אותנו.
אמנם הסברתם לנו שאת כל השגיאות המשמעותיות עשיתם עם אחותנו הבכורה, אבל גם איתנו, הצעירות יותר, לא תמיד גילתם הבנה. למרות הכול, אין ספק שמוטב מאוחר מאשר מעולם לא. אבא, נדרשו לך כמה שנים של לימוד עצמי כדי לתקן את מערכת היחסים עם אחותנו הבכורה ותוך כדי כך גם עם כל אחת מאיתנו.
את היצירה הכי משמעותית בעולם, הילדים, אתם והורים שכמותכם בוחרים לברוא בשיטת ניסוי וטעייה שמשפיעה על עתידנו כהורים ובנות או בני זוג, היכולת שלנו להשפיע על העולם והסביבה, על איכות החיים שלנו, מלחמות ושלום, שוויון, חלוקת משאבים, שפע או רעב. ואתם עוד רואים בעצמכם אנשים אחראיים.
יותר מזה, כל תוצר מקצועי שאתם מייצרים עובר אצלכם בקרת איכות בתהליך הייצור וכבעלי מקצוע, אתם נותנים עליו אחריות. רק כבעלי מקצוע ההורות אין לכם מנגנון ייצור מבוסס ידע. אתם לא מיישמים שום תהליך של בקרת איכות, בטח שלא בשנים הראשונות והמשמעותיות ביותר שלנו למרות שבפסיכולוגיה ידוע שבשלוש עד חמש השנים הראשונות לחיינו נקבעים הדפוסים שילכו איתנו הלאה לבגרות. אין כל היגיון בהתנהלות שלכם, כאילו יד שמאל לא יודעת מה עושה יד ימין. עולם כמנהגו נוהג, דור בא ודור הולך ולצערנו הרב, גם אנחנו הפכנו לאימהות של ניסוי וטעייה.
אתם ודאי אומרים לעצמכם שהגזמנו, שיש הורים שקוראים ספרי הורות, אימהות שמשתתפות בקורסי הכנה ללידה (ומה עם האבות?) וכיוצא באלה אבל כל זה אקראי מדי, מעט מדי ותלוי במצב הכלכלי וברצון החופשי. אין תרבות הורית, אין מסר חברתי, אין חוק הורות כמקובל בקרב בעלי מקצוע. בבתי הספר אתם מתמקדים בעיקר בבחינות ובתוצאותיהן ואין פנאי לערכים, לתקשורת ובטח שלא ללימודי זוגיות או הורות.
לא נעים לנו לומר לכם את כל זה אבל באהבה רבה אנחנו מבקשות מכם להסתכל במראה. גם היום אתם ממשיכים לנהוג בחוסר אחריות כלפינו, היצירה הכי משמעותית שלכם על פני האדמה. לכאורה אתם דואגים לנו מאוד אבל אם זאת האמת, למה אתם ממשיכים להתנהל באותה הדרך גם היום? אתם מקדישים מזמנכם לשיעורי פילטיס, למפגשי דיאטה או לכל תחביב אחר שלכם, אבל אינכם מוכנים להקדיש ערב אחד בשבוע כדי ללמוד איך לחדש את היחסים איתנו, איך להפסיק ללכת על ביצים סביבנו, איך להעניק חום, ליצור קירבה, לבנות תקשורת, לבטא רגשות, לשתף בקשיים, להיות כנים, להיות אמיצים ולהסכים להיות במבוכה. אנחנו מבטיחות שלא נגיב בציניות, לא נגיד לכם להפסיק לחפור ולא נפנה את הגב כי גם אנחנו רוצות להשתפר.
אנחנו מאשימות אבל אוהבות אתכם. אנחנו אופטימיות ומלאות תקווה שאפשר לחולל שינוי, כי אחרת מה הטעם להביא אותנו לעולם?
הורינו היקרים, כבנותיכם הבוגרות אנו אומרות שלעולם לא מאוחר ללמוד איך להשתנות. לטובת הילדים שלנו, שהם הנכדים שלכם, ולטובתנו בואו נלמד איך בונים תקשורת טובה יותר ואיך מייצרים שינוי בשיח בבית שיביא לקירבה, לאינטימיות, לחום ולאהבה. גבולות יעזרו לנו ואנו מבטיחות לתקן, לשפר ולשדרג.
אל תוותרו עלינו גם אם לעיתים נדמה שאנחנו כל כך עסוקות עד שאין לנו זמן וכוח אליכם.
באהבה,
בנותיכם