אימא: רציתי לשאול, איך מחדשים יחסי הורים-ילדים בגיל ההתבגרות כשלפעמים הם לא מרגישים צורך לספר ולשתף? אני מהאימהות שלא מקבלות את זה. הילדים האלה משגעים אותי…

אריה: פרטי.

אימא: פעם היו לי שיחות עם הילדים, כיום הם לא ממש רוצים לשתף במה שעובר עליהם. הם מעדיפים לפעמים להיעזר אחד בשני ולא אומרים לי כלום. אני כאילו מרגישה שהם לא סומכים עלי יותר שאוכל לעזור להם. זה נכון שהם בוגרים אבל הם עדיין לא מבינים את המשמעות של הדברים.

אריה: האם יש בחיים שלך מישהו שלא נעים לך לדבר אתו?

אימא: כן יש אנשים שלא נעים לי לדבר איתם, בהחלט שכן.

אריה: האם את מכריחה את עצמך לדבר עם האנשים שלא נעים לך לדבר איתם או מנסה להתחמק מהם?

אימא: אני מנסה להסתדר איתם בכל דרך גם אם לפעמים זה לא נראה לי.

אריה: למה את מכריחה את עצמך לדבר עם מי שלא נעים לך לדבר איתו?

אימא: כי אין ברירה. בעבודה אי אפשר לעשות ברוגז אז אני אומרת שלום יפה וזזה.

אריה: אם הייתה לך בררה מה היית עושה?

אימא: הייתי מתעלמת.

אריה: אז זה מה שהילדים שלך עושים. יש להם בררה והם נמנעים מלדבר איתך כי משהו לא נעים להם ביחס שלך אליהם.

אימא: כן את זה אני יודעת. את זה אני כבר יודעת, את זה הפנמתי והבנתי.

אריה: מה את עושה עם זה שאת יודעת שלילדים שלך לא נעים מהיחס שלך אליהם?

אימא: אני מנסה לתקן.

אריה: איך?

אימא: אני מנסה ליזום שיחות, אני מנסה לעשות איתם דברים אבל כבר אי אפשר כי הם כבר גדולים.

אריה: האם את יודעת מה לא נעים בך שגורם לילדים שלך להימנע ממך ולא להצליח ליזום את השיחות?

אימא:  זה שאני מנסה להתערב להם בחיים.

אריה: זה כללי מדי. האם את יודעת יותר פרטים?

אימא: הם אומרים שאני ביקורתית לגבי דברים. הם לא אוהבים שאני מדברת יותר מדי.

אריה: את מסכימה שאת ביקורתית?

אימא: כן אכן.

אריה: מה את עושה עם זה שאת ביקורתית?

אימא: אני מנסה לתקן את זה.

אריה: איך?

אימא: מנסה לשנות את דפוסי ההתנהגות שלי.

אריה: איך?

אימא: הכוונה שאני מנסה לשנות את הדרך שבה אני מדברת אליהם.

אריה: איך?

אימא: שאלה קשה ומורכבת שאני עדיין בתוך תוכי לא מצאתי תשובה עליה. אני גדלתי בבית עם גבולות וחוקים ברורים ואצלי בבית כבר אין חוקים וגבולות. ככה זה מרגיש לי.

אריה:  אז לאיזה שינוי את מצפה בשאלה ראשונה ששאלת אותי לגבי חידוש יחסים עם ילדים שלא מרגישים צורך לשתף ולספר? את כבר יודעת שאת ביקורתית ועכשיו את צריכה למצוא איך לשנות את הדבר הלא נעים הזה בך, כי אנשים בכלל והילדים שלך בפרט לא סובלים שמבקרים אותם.

אימא: אני מצפה לשינוי כזה שיהיה שיתוף פעולה ביני ובין הילדים בבית.

אריה: אני מבקש לומר לך שאין לך מה לצפות שהשינוי יבוא מהילדים שלך. להפסיק להיות ביקורתית זה עבודה בינך לבין עצמך, זה לא קשור לילדים שלך. מה את רוצה מהם?

אימא: רוצה יותר שיתוף פעולה איתם בכל הקשור למה שנוגע בהם ולא רוצה שכל הזמן נאשים אחד את השני בכל מיני דברים שטותיים.

אריה: אחרי שאת תשתני ותשמשי כמודל לשינוי תוכלי לצפות לשינוי ולשיתוף פעולה מהם כי השינוי קשור ליחס הביקורתי שלך כלפיהם. מי שמבקר אותי לא בא לי להיות איתו בקשר ורוב בני האדם במצב כזה, כולל הילדים שלך, אפילו יעשו לך דווקא. את ודאי מכירה את זה.

אימא: אתה צודק. אתה יודע, אם אני הולכת איתם ברחוב ואנחנו במקרה נתקלים בחבר או בחברה שלהם אסור לי לדבר כי הם אומרים שאני עושה להם בושות. הכי קשה לי עם הבת שלי שמנסה הרבה פעמים להשתלט על הבית וכשמגיעים חברים של אחיה היא לא מוכנה לכבד אותם כאילו הבית שלה ולי אין מילה.

אריה: את מערבבת בין הרצון שלך שהם ישתנו עכשיו (זה לא יקרה) לבין השינוי שאת צריכה לעשות עם עצמך כדי שיתחולל שינוי ביחסים עם ילדייך. שינוי לא יקרה מיד. את צריכה להתחיל לעשות עבודה על הביקורתיות. לאט לאט תוכלי להתחיל להסתכל על הילדים שלך מזווית חדשה ולראות את המצב בעיניים אחרות. קודם תגיבי אחרת ורק אז תביני מה את צריכה בשביל עצמך ותעזי להגיד זאת בנחישות אך ברכות.  תשתני, תציבי גבולות, תדברי אחרת, תהיי שלווה יותר, תוקירי את הילדים שלך, תפסיקי לבקר ולהתלונן עליהם, ולא תהיי טעונה. רק אז הילדים ישנו את היחס אלייך מרצונם החופשי או בגלל הגבולות החדשים שתציבי להם. הילדים ירגישו שמשהו השתנה. הם יתחילו להגיב אחרת. זה יחזק אתכם ואת כל השינוי הזה תעשי באופן יותר שקט ורגוע ולא כפי שאת נשמעת כרגע כשאת מאוד טעונה ומתלוננת עליהם בלי סוף.

אימא: הבנתי. אני נשמעת עכשיו מאוד טעונה אתה צודק.

אריה: לא רק עכשיו. הילדים שלך כל כך מטריפים אותך עד שאת טעונה רוב הזמן ויש להניח שזה מטריף גם אותם.

אימא: כן, בהחלט.

אריה: את צריכה להחליט שאת עושה עבודה במסגרת מסודרת על עצמך ועל היחסים. אין מה לעשות לגבי העבר. לא לימדו אותנו להיות הורים ואת לא אשמה. גם אותי לא לימדו ועשיתי טעויות קשות. ככה החיים התגלגלו, חוסר ידע והתפשרויות עם עומס החיים.

אימא: הבנתי. תודה רבה לך. אני הרוסה כי לילדים שאני מטפלת בהם במקום שאני עובדת אני מסוגלת לתת מענה ודווקא עם שלי אני נכשלת בענק.

אריה: את יכולה לעשות את אותו הדבר עם הילדים שלך. את לא שני אנשים, אחת בבית ואחרת בעבודה. את אחת. אם יש לך את זה בחוץ אז יש לך את זה. רק בדרך התבלבלת עם הילדים שלך. הכול בסדר, את יכולה לנצח בגדול כי את אדם טוב שעושה טוב. אחרים עשו את השינוי וגם את יכולה. אני מאמין בך. זה לחיים או למוות, את צריכה להחליט שדי עם הסבל הזה.