האם ההורות גורמת אושר לבני אדם?

happy_parents

האם ההורות הופכת בני אדם למאושרים?

לא מזמן קראתי שני מחקרים שעסקו בהורות ובאושר. הראשון, Think Having Children will Make You Happy? נערך על ידי חוקר בריטי בשם ד"ר נאטאווד פאודתהאווי (Nattavudh Powdthavee) מאוניברסיטת יורק שבחן האם ההורות הופכת בני אדם למאושרים. השני, Day Reconstruction Method, נכתב על ידי זוכה פרס הנובל פרופסור דניאל כהנמן (Daniel Kahneman) ושותפיו ובחן איזה חלק של שגרת היום הוא המהנה ביותר בחייהן של נשים.

המחקר של פרופ' כהנמן כלל 909 נשים עובדות שהתבקשו לנהל יומן ולתעד את פעילויות היומיום שלהן ולאחר מכן נבדקה שביעות רצונן מכל פעילות. מהמחקר עלה שהטיפול בילדים דורג כאת הפעילויות הפחות מהנות , אף על פי שבשיחות בעל פה רובן דיווחו שהילדים הם מקור האושר הגדול ביותר של חייהן. אפשר לתאר את הפער או במילה: הדחקה.

גם ד"ר פאודתהאווי גילה שילדים הם לאו דווקא שימחה. לדבריו, הדעה הרווחת שלפיה הורות מביאה איתה אושר היא איננה אלא אשליה או סוג של הדחקה. לדבריו של ד"ר פאודתהאווי, "מחקרים סוציולוגיים מצאו קשר כמעט אפסי בין הורות ואושר. יתרה מזאת, ממחקרים שנערכו באירופה ובארצות הברית עלה שהורים חווים שביעות רצון נמוכה בהרבה מזו של אנשים שלא הביאו ילדים לעולם". אז איך זה שהדעה הרווחת קובעת שילדים מביאים אושר? לטענת החוקר, "כדי לדמיין איך זה להיות אימא או אבא, אנשים מתמקדים בהיבטים הטובים של ההורות יותר מבאלה הרעים".

כמה מסך כל הרגעים שאתם מבלים פיזית עם ילדיכם, מדברים עליהם או חושבים עליהם הם רגעים מאושרים. כמובן שההרגשה תלויה בחוויה שיש לכם בכל הרגעים לאורך היום כתוצאה ממחשבות או אירועים בנוגע לילדיכם. מניסיוני, התשובה המעשית היא שההורות גורמת להרבה שעות קשות ומדאיגות ומעוררות לא מעט פחדים – כשהילדים מחוץ לבית בבית הספר, בצבא או בטיולים, או כשהם בבית ויש עימותים, מרידות, תסכולים, ציפיות לא ממומשות, ביקורת, שיפוטיות, סגירות, דחיה, נזקקות, הליכה על קצות האצבעות ומאבקים. זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אותם או שמחים שהבאנו אותם לעולם, אבל עלינו לשאול את עצמנו עד כמה האושר והשמחה נוכחים בכל רגע כהוויה בחיינו?

זה די מתסכל שאחד הפרויקטים הכי משמעותיים של חיינו גורם לנו לכל כך הרבה ימים ולילות של מתח. לפי ד"ר פאודתהאווי, "אם כן, עם כל הכבוד לפעם הראשונה שהתינוק ממלמל אבא או אמא, הטרחה הרבה שבהחלפת החיתולים ובפיקוח על שיעורי הבית מתקזז מהאושר שחווה ההורה המותש". ואני מוסיף שבמשך שנות חייהם, ובמיוחד כשהילדים מתחילים להתבגר, מתקיים מאבק שבו ההורים מנסים לגדל את הילדים בהתאם לרצונם ולא בהתאם לרצון ולאופי הייחודי והשונה של הילד לעומת ההורים. זהו מאבק על זהות והכרה במי שהילד הוא לעומת ההורה, על רצונותיו והביטוי העצמי שלו, על הערך העצמי שלו, על גבולות, זאת הליכה על ביצים וחרדה שמשהו רע יקרה להם אבל זה יותר מזה – זאת חרדה מכך שחבל הטבור יתנתק סופית והם יהיו עצמאים ואדונים לגורלם. שאנחנו לא נבוא לידי ביטוי דרכם והם לא יתחשבו בדעתנו, ירצו להיות בשבט אחר, ירצו לשנות את שמם, או לעשות דברים אחרת. שנישאר לבד. לכן, כדאי לזכור את המסקנה של ד"ר פאודתהאווי: "האושר הוא לא להשיג את מה שאתם רוצים, אלא לאהוב את הילד שלכם כפי שהוא".

נקיטת פעולה תתחיל לשנות את הסיבה שבגללה אתם קוראים שורות אלו. רק אם תעשו מעשה אוכל לעזור ולתת בידיכם פתרונות.

יש לי עדיין כמה שאלות

אין בעיה!
אפשר להשאיר את מספר הטלפון כאן בטופס ונחזור אליך או להתקשר לאריה.

אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

שתף את הפוסט:

צור קשר

אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

מדריך מתנה
ronybook450-203x300
אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

מאמרים חדשים
נגישות
לוגו של וואטסאפ