אומץ להביע רגשות ויכולת להיות פגיע הם המפתחות לקשר משפחתי בריא

home-page-article2_1920x1280

האומץ להביע רגשות והיכולת להיות פגיעים הם המפתחות לקשר משפחתי בריא

למה הורים לא מצליחים ליצור קרבה? ובכן, חוויית ההורות היום יומית מלווה בלא מעט מתחים והורים רבים מדווחים על חוסר אונים ביחסים שלהם עם ילדיהם. הסיבה הלא מודעת לכך היא שרובנו מפחדים להיחשף ולהביע רגשות כי אנחנו חוששים שנראה חלשים. הבעיה היא שבלי כנות והבעת רגשות אין אפשרות ליצור קרבה.

האימא ישבה מולי וכל מילה שלה הביעה כאב. "הבעיה הפרטית שלי היא בעיקר עם בני הבכור שאיתו הייתי רוצה לשפר את התקשורת. אני מחפשת קרבה ופתיחות, וכמו שאמרת בסרטונים שלך הייתי רוצה שהוא יראה אותי כאדם משמעותי בחייו, אבל יש מחסומים רבים. הוא לא ממש נותן לי להתקרב, אין בינינו תקשורת רגשית, הוא מאוד סגור ולא חושף בפנינו כמעט שום דבר רגשי. אני מרגישה שיש לו קשיים בעיקר רגשיים ורוצה לעזור לו ולהיות קרובה אליו, ומחפשת את הדרך שתאפשר לי את זה."

בכל שיחה שיש לי עם הורים לילדים בכל גיל, בין אם זה 13 או 31 , 11 או 40, אני תמיד מגיע לאותה מסקנה: כולם רוצים את אותו הדבר: תקשורת, קרבה ופתיחות. לכן, אלה המילים שמופיעות על הלוגו שלי.

אז למה זה לא מצליח? למה היצירה הכי משמעותית שהיא קשר חם עם הילדים נכשלת?

בהמשך השיחה עם אותה אימא התבררו הגורמים.

"זה מראה כמה זה כואב אבל אני לא מתפרקת ובוכה אלא מחזיקה. היה לי טוב שהקשבת לי אבל עם הבן שלי אני לא חושפת את כל הדברים כי אני חייבת להיות מושלמת, חייבת להיות בסדר, הולכת על ביצים וחוששת להיפגע מהילד. לחשוף חולשות זה לא בסדר. כבר מהבית אימא אמרה לי "תהי חזקה'".

כלומר, רגשות = חולשה = לא בסדר. להביע רגשות זה חולשה ואם אסור להביע את החולשות מול הילדים כי זה לא בסדר , אז אסור להביע רגשות. "הם לא ראו אותי בוכה, חוץ מהתפרצויות בלתי נשלטות. שזה שוב לא בסדר… " המשיכה האימא בדבריה. ככה זה כשלא מביעים רגשות, בסוף זה מתפרץ.

התחלנו תהליך

ייעצתי לאימא להתחיל לייצר קשר מסוג אחר עם הקרובים אליה. לשתף את בן הזוג ואת הילדים ברגשות שלה ובעיקר הלא נעימים. בתכונות שהיא לא אוהבת בעצמה. להיות כנה ולהיות מוכנה להראות אמיתית ולא מושלמת. כמעט תמיד אימהות מגיבות בחשש ובפחד שיצחקו עליהן, בעוד שהאבות, הגברים, הם לא מספיק אמיצים להיפתח ולהיחשף ובדרך כלל לא  מצטרפים לנשים בתהליך. חוששים להיראות חלשים. נשיים

"אני מפחדת להיפגע לכן אני לא יכולה לשתף ברגשות", התנגדה האימא.

"את רוצה ליצור קרבה עם הילד שלך ורק רגשות יוצרים קרבה אמיתית. דעות ומחשבות מרחיקים כי אנשים שונים בעלי דעה שונה . רגשות של עצב, כעס או כל רגש מוכרים וידועים לכל אדם. כולם חוו אותם רגשות. לכן זה מקרב. יותר מכך, רגשות כנים יוצרים פתיחות אצל הצד השני. רגשות כנים של פחד, כאב, מבוכה, העלבות ופגיעות מקרבים, זה אנושי", הסברתי לה.

"זה נכון וזה המקור לכל בעיות התקשורת שלי", ענתה.

שאלתי אותה מה הם שלושת הדברים הכי חשובים לה בחיים ואחרי שחשבה מעט ענתה, "כנות, חברות ואהבה".

"איך כנות, חברות ואהבה מסתדרים עם זה שאת לא משתפת את בעלך והילדים במה שעובר עלייך מבחינה רגשית בחיים?" שאלתי בתגובה.

"אני חושבת שזו בעיה של הרבה אנשים שמעמידים פנים ונראים חזקים. אנחנו כאילו מרוויחים נקודות אבל גם מרגישים שיש הרבה צביעות. לא חושפים חולשה ולכן גם לא מוכנים לקבל עזרה, כדי שלא להיראות חלשים", הסבירה.

"את מאמינה מצד אחד בכנות ובחברות ומצד שני את לא כנה. אז יש עימות פנימי לא מודע בין האמונות שלך לבין הצד הרציונלי שלך שמפחד להיות פתוח. זה קורע אותך מבפנים ומעייף אותך." המשכתי והסברתי את חשיבות התרגול של כנות ופתיחות, וההסכמה להראות חלשה.

"אני רוצה לעשות את התרגיל כדי לתרגל אומץ וכנות, לבטא את עצמי ולהפסיק ללכת על ביצים סביב האנשים הקרובים אלי. כך אוכל לתת דוגמה אישית לכנות. אבל באותו זמן אני גם מפחדת לעשות את זה, וזאת כנות. אני צריכה להחליט אם אני קופצת למים או מחכה", סיכמה ואז הוסיפה, "אני צריכה להעז".

באותו שבוע, קיבלתי ממנה את המייל הראשון.

התקיימה שיחה עם הבן שלי ואני מאוד התרגשתי. סיפרתי לו על התהליך שהביא אותי להחלטה לעשות מעשה ולשפר את הקשר איתו. הוא אמר שגם הוא רוצה לשפר רק שהוא לא ידע מה לעשות כדי שזה יקרה. הוא אמר שהוא מאוד שמח שלקחתי את הצעד הקשה והלא פשוט הזה ושאני עושה ניתוח לב פתוח, וזה לדעתי ממש קולע. סיפרתי לו על התהליך ועל התרגיל. כשהראיתי לו את רשימת התכונות שאני לא אוהבת בעצמי הוא אמר, "חלק גדול מהרשימה הזאת אכן מפריע ליחסים שלנו". הוא גם אמר שישמח לתת לי משוב (חיובי או שלילי) או להציב מראה כשיראה ביטוי כלשהו של אחת התכונות ברשימה. אני מרגישה שינוי וזה טוב".

באופן מפתיע ובלתי צפוי, למרות הפחד שלה לשתף את בעלה קיבלתי לאחר כמה ימים את המייל הבא.

בוקר טוב, תשמע, או שאני מתאבדת שיעית או שאני באמת אמיצה. אתמול בערב דיברתי גם עם בעלי. הרגשתי שאין לי מה להפסיד אלא רק להרוויח. הוא אמר שהוא מבין ומסכים עם הדרך מאוד. אני חייבת לומר לך שמשיחה לשיחה אני מבינה טוב יותר את עצמי, את מה שאני מרגישה ולאן ולמה אני רוצה שינוי. אני מבינה שההתנהלות שלי עד עכשיו מבוססת בילדות. אני לא בחרתי להתנהל ככה באופן מודע, הגבתי אוטומטית למציאות סביבי וזו תוצאה. אני עכשיו רוצה לבחור להתנהל אחרת! תודה לך על פקיחת העיניים.

המפתח ליחסי קרבה עם ילדיכם ובני הזוג

קרבה נוצרת על ידי בנייה של קשר, שהוא הדבר המהותי ביותר לחיי משפחה וקהילה בריאים. לא אוכל להסביר טוב יותר מכפי שעשתה זאת ברנה בראון כשהסבירה מהי המהות שמאפשרת יצירת קשר ובקרבה עם אחרים: היכולת להיות פגיעים.

אני רוצה לשבור את המיתוס שקובע שפגיעות היא חולשה. זה נשמע לא הגיוני, זה מנוגד למה שכולם אומרים
ולמה שההורים והחברה מלמדים. אבל האמת היא שמי שלא פגיע לא מסוגל להביע רגשות, ולא יכול להיות פתוח וליצור קרבה.

למרבה הצער, רובו המוחלט של המין האנושי מאמין דווקא בדבר שיוצר נתק, הלוא הוא הבושה והחשש שאם אחרים יראו או ידעו איך אני מרגיש לא אהיה ראוי לקשר ואחווה ואקבל דחייה. לכולנו יש את זה. המקור לבושה הוא התחושה שאני לא מספיק טוב, או יפה, או חכם, או מוכשר, או עשיר, או רזה וכן הלאה.

מאיפה זה נובע?

הגורם שמנתק אותנו מהקשר עם האחר הוא הפחד שאני לא ראוי. אם האחר ידע שאני כך וכך הוא ידחה אותי. האנשים שכן נמצאים בקשר של קרבה גם עם ילדיהם וגם עם בני זוגם הם אלה שהיה להם האומץ להיות לא מושלמים, או במילה אחת: אותנטים. אותם אנשים שמוכנים לוותר על הדימוי של מה שהם אמורים להיות כדי להיות מי שהם. הם פיתחו את היכולת להיות פגיעים.

איך הם עשו את זה?

הם מוכנים לקפוץ ראש ולהסתכן. לעשות את מה שנדרש כדי ליצור קרבה בלי שיהיה להם בטחון בתוצאה הסופית. וכשמדובר על הורים, אלה הם ההורים שמוכנים להשקיע במערכת היחסים עם ילדיהם ולקחת את הסיכון שזה גם עלול שלא להצליח.

ברנה בראון אמרה, "אנו מנסים לשפר את ילדינו עד שלמות ובאופן מסוכן. הרשו לי לספר לכם מה אנו חושבים על ילדים. בילדים יש מוכנות מובנית להתמודד עם קושי מהרגע שהם נולדים וכאשר אנחנו מרימים את התינוקת המושלמת הזו בידינו, תפקידנו הוא לא לומר "הביטו בה, היא מושלמת" ולוודא שתישאר מושלמת – שתגיע לקבוצת המחוננים עד כיתה ה' ולאוניברסיטה עד כיתה ז'. זה לא תפקידנו. התפקיד שלנו הוא להביט ולומר, "את יודעת מה? את לא מושלמת ויש בך מוכנות להתמודד עם קושי, אך בד בבד את ראויה לחוש נאהבת ושייכת, ללא קשר לתוצאות שלך". זהו תפקידנו. תראו לי דור של ילדים שגדל כך וזה יעשה סוף לבעיות של הנתק בין הורים לילדים".

כשמפסיקים לשלוט בתוצאות ומסכימים להיות פגיעים, מאפשרים את לידתם של החופש, השמחה והאהבה.

ככה זה נראה בפועל

כדי להימנע מפגיעות אנחנו משתקים אותה. צריך להבין שזהו רגש שאותו אנחנו חונקים וכולאים. כשנפגעים לא מודים בכך, כשקשה לא משתפים, כשרוצים תמיכה מרצים, כשרוצים להגיד לא אומרים כן וההיפך. בקיצור, נחנקים. התמכרנו לצורך בוודאות ולצורך להיות מושלמים, כאלה שלא טועים.

האלטרנטיבה היא להסכים שהילדים שלכם יראו את הפגיעות שלכם בכך שתהיו כנים. ואז תתנו לילדים שלכם את האפשרות להיות כנים בעצמם ולקבל את הפחדים שלהם בטבעיות, בלי להסתיר ובלי להתאמץ לא לפחד.

אני טוב כפי שאני ולא צריך לגונן על דבר ולכן אני מקשיב, מבין, מכיל ואוהב.

"אם אני אני בגלל שאני אני ואתה אתה בגלל שאתה אתה אז אני אני ואתה אתה. אבל אם אני אני בגלל שאתה אתה ואתה אתה בגלל שאני אני אז אני לא אני ואתה לא אתה"

הרבי מנחם מנדל מקוצק

יש לי עדיין כמה שאלות

אין בעיה!
אפשר להשאיר את מספר הטלפון כאן בטופס ונחזור אליך או להתקשר לאריה.

אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

שתף את הפוסט:

צור קשר

אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

מדריך מתנה
ronybook450-203x300
אני מסכים לקבל הודעות ועדכונים

מאמרים חדשים
נגישות
לוגו של וואטסאפ